הסדנאות שלנו

כמו המשפט של טולסטוי, על המשפחות האומללות כל אחת בדרכה, גם שברון הלב, למרות היותו חוויה אנושית אוניברסלית, שונה מאדם לאדם. הספרות מוכיחה לנו, שמכותרת הגג הזאת, ״לב שבור״, אפשר לצאת לכתיבה של אינספור יצירות עילאיות, שעדיין נבדלות לחלוטין זו מזו.

בסדנה זו נצא למסע חווייתי בעקבות התשוקה למילה הכתובה, ונבנה יחד ארגז כלים שילך וישתכלל ככל שנמשיך לכתוב. נלמד איך להפוך רעיון לסיפור, נכיר טכניקות ספרותיות מעוררות דמיון ומגרות לכתיבה. נתרגל טקסטים בהנחיה בעת המפגש וכתרגילי בית. כל זאת באמצעות תרגילים שמשלבים בין תוכן וצורה ושבמרכזם מערכות יחסים, רגשות, זיכרונות ילדות, חושים, הצלחות וכישלונות, חוויות מחיי היומיום, חלומות שווא ועוד.
הסדנה מיועדת למנסים לראשונה את כוחם בכתיבה, לכותבים שרוצים לשחרר חסימות, ולכותבים הזקוקים להנחיה, למשוב, לכתיבה במסגרת, ולמפגש עם כותבים אחרים.

במהלך הקורס כל אחד מכם יוכל לגלות מה עובד (ומה פחות…), מה מעורר את תגובתי ותגובות החברים לקורס (ומה לא…), והכי חשוב – מה מפעיל אתכם וגורם לכם לרצות לכתוב. בכלל, אתם עתידים לגלות שאין כמו פידבקים כדי ליצור. זה אפילו ממכר, אז בזהירות עם זה. לאורך השנים, תמיד שאלו אותי, "האם בכלל אפשרי ללמד כתיבה, האם לא מדובר בכישרון מולד?" תשובתי הקבועה: אולי אי-אפשר להשתיל כישרון בבן אדם, אבל אין לי ספק שבעזרת הַכְוונה נכונה ותרגילים אפקטיביים אפשר להוציא מהאדם הכותב טקסטים משמעותיים, שהוא לא ידע שטמונים בו. בעיני אפשר גם ללטש ולשפר מאוד את כישורי הכתיבה הקיימים, להפוך את הזיכרונות הפרטיים לטקסטים, להבחין בחולשות ולהיזהר מהן, והחשוב ביותר – הקורס הקצר הזה בהחלט יכול לעזור לכל אחד לגלות את הקול האישי, הסגנון הפרטי הבלעדי ששייך לכל כותב.

אין, כנראה, דבר בודד יותר מהרגע בו נכתב שיר.
ברגע האמת, הנייר (האמיתי או המטאפורי) הוא החבר היחידי. ולפעמים מתחשק לפגוש עוד חברים ולשמוע גם את מחיאות הכפיים וגם את קולו החרישי של המחק.
את החברים האלה תמצאו בכיתת השירה. שם נקרא, נתרגל, נחשף לשירים של אחרים ובעיקר ננסה לראות כמה צדקה המשוררת ויסלבה שימבורסקה שקראה לכל זה "שמחת הכתיבה".

הסדנה הזו מבקשת להיות סימולציה של עבודת סופר-עורך. מלבד הסיפור, שעליו יעבוד כל משתתף עד להשלמתו, המטרה שלי היא לתת בסדנה "ארגז כלים" הן לכתיבה והן לתהליך.
העבודה בקבוצה, הקריאות המשותפות וההנחיה האישית מבקשות להפוך את ההליך (המייסר בדרך כלל) להליך מפרה, משותף ומצמיח.

במרכז הסדנה התנסות בכתיבת החיים: כתיבת זיכרונות (ממואר), כתיבה של תקופת חיים משמעותית או אירוע אישי מטלטל שאינו מרפה. נבקש להבין את גבולות הגזרה של הכתיבה האוטוביוגרפית: באיזה סדר צריך לכתוב את החיים? איך להגדיר את היחס בין החוויה האישית לבין החוויה החברתית וההיסטורית? מתי אנחנו ממציאים ובודים את עצמנו ומתי אנחנו מדווחים באמת על חוויות שחווינו? האם הכתיבה והספרות עוזרות למצוא יופי ולחלץ משמעויות מהחיים? האם הכתיבה יכולה לספר על דברים שאיני יודע/ת על עצמי?

כתיבת רומן מתחילה עם דמויות. דמויות שלא מניחות לנו. דמויות שתובעות מאיתנו לספר את הסיפור שלהן. ובלי שנשים לב הדמויות האלה נהפכות למשפחה החדשה שלנו. אנחנו מתעוררים איתן, מבלים איתן את היום ונרדמים איתן. פעם בשבוע אנחנו הולכים איתן לסדנת כתיבה, מציגים אותן על שלל מופעיהן ומעלליהן, ומשכללים אותן. אבל בשאר ימות השבוע הדמויות ואנחנו ספונים יחד בבדידות בפינת העבודה שלנו. ובבדידות מרצון הזאת נכתב הרומן.

במהלך סדנת "פרוזה מהחיים" נעבור בדרכים שונות ומגוונות לבניית סיפור, על כל מרכיביו. נכתוב המון, נתנסה במגוון דרכים מאתגרות ויצירתיות, נקרא ונמשב יחד את הטקסטים שייכתבו בסדנה, וגם נצחק, נבכה, נאכל, נתרגש ונחפור בתוך הראש ובתוך הלב. מעולה לבעלי לב חלש ורך, ועוד יותר לקשוחים.