האנשים שמאחורי המגרה:ליאת אלקיים - ראיון קיץ

היי ליאת, מה שלומך?

כרגע לא רע בכלל, מאחר שאני בפירנצה, מוקפת בכל הפיצה והמיכאלאנג'לו שאישה יכולה לבקש.

מתי החלטת להיות סופרת? האם יש רגע כזה שבו מחליטים להיות סופרת? האם למדת על מנת להיות סופרת?

יש תיעוד של שיר שכתבתי בגיל ארבע וארגז של יומנים שכתבתי מגיל 7, אז מניחה שהיו לי תוכניות, אבל הסתרתי אותן מצוין מעצמי, לפחות עד גיל 25 . או אז התפטרתי מטור הטלוויזיה שכתבתי, נפרדתי מבן זוג מקסים ורציני מדי, עזבתי את לימודי המשפטים, וכל זה במטרה לכתוב ספר. קאט לשלושה חודשים אחרי: נכנסתי לדיכאון כי לא היה מושג איך לעשות את זה. ואז התחלתי ללמוד. אני אוהבת ללמוד מאד, ולמדתי הרבה דברים, גם מוזרים בהמון מסגרות שונות. הכול היה רלוונטי לכתיבה. עשו עימי חסד גם המון כותבים טובים (בתיה גור ז"ל, מאיר ויזלטיר אורלי לובין ואשכול נבו יבדלו לחיים ארוכים ועוד). אבל מה שחשוב בלימודי כתיבה בעיניי הוא ממש לא המורה, אלא הסיפור. ובסיפור הזה, את הגיבורה, לוקחת החלטה פנימית לצאת למסע ארוך, עם נוף נאה, שבו תקדישי לכתיבה זמן, מחשבה ובעיקר אהבה.

מה חלמת להיות כשתהיי גדולה?

אסטרונאוטית, וטרינרית, בלרינה, ערפדית, אליזבת בנט, גנדלף, אינדיאנה ג'ונס, בלייר וולדורף, ארטמיס, סימור גלאס, יודה, דיוויד פוסטר וואלאס ודרקון, כל דרקון שהוא, עדיין.

ספרי קצת על הספר שלך "אבל הלילה עוד צעיר". כמה זמן לקח לך לכתוב אותו? איך התבצעה עבודת העריכה? מאיפה שאבת רעיונות? מה השפיע על תהליך הכתיבה?

לקח לי שבע שנים לכתוב את הספר. יש מחקר שמראה שאת הספר הראשון לוקח הכי הרבה זמן לכתוב. לא יודעת מה איתך, אותי זה עודד.

העריכה הייתה חלק מתהליך הכתיבה. לשמחתי, העורכת שלי, נועה מנהיים, לקחה על עצמה את האחריות ההנדסית להיות ארכיטקטית המבנה הסיפורי של הספר שלי (שהוא מעט מורכב). בנוסף, כמובן, נועה גם הייתה עורכת ברמת המלל עצמו וספקית תדירה של סעד נפשי.

מאחר שבניגוד למקובל במקצוע שלי אין לי שמץ דמיון, השראה שאבתי מחיי ומחיי חבריי. וגם קצת מויסקי, עדיף סאוור.

הכי הרבה השפיעו על תהליך הכתיבה חברותיי נעמי ויהודית שחלקו עימי בחסדן חדר משלהן ומקרר מלא בספגטי בולונז. לא הזיקה גם מלגת כתיבה מהאקדמיה לאמנות בברלין, שכללה נסיעה למספר חודשים שעזרה להפליא. כי כדי לכתוב רומן צריך זמן או קרע בזמן חלל.

במה עוד את עוסקת מלבד כתיבה?

אני מרצה במחלקה המושלמת לתרבות במכללת ספיר, ומלמדת קורסים על מבנה הסיפור הקצר, כתיבת ביקורת, ואם יש לי מזל גם על "הגלגול" של פרנץ קפקא.

אני עיתונאית מגיל 18, בעיקר מבקרת טלוויזיה. בעשור האחרון אני כותבת בעיתון הארץ, היה לי טור במוסף שנקרא "טיסות יוצאות, טיסות נכנסות", הייתי סגנית עורך מוסף ספרים ואני עדיין כותבת ביקורות ספרות וטלוויזיה (ולו רק בכדי לעצבן את אמא שלי ז"ל, שטענה ששום דבר לא יצא לי מכל הצפייה והקריאה המופרזת).

מה יותר כיף, לכתוב ספר או כתבה לעיתון?

זה כמו לשאול מה יותר חמוד, קואלה או פנדה. והתשובה היא הבנות שלי.

האם הנושאים שאת כותבת עליהם משתנים ברבות השנים?

ידידי אלון עידן, עורך הדעות של עיתון הארץ, כתב פעם ש"הספר הזה יעסוק בשלושה נושאים: אני אני ואני". אני נוטה להסכים איתו.

אף אחד, אף פעם, לא כתב סיפור יותר אוטוביוגרפי מ"הגלגול".

מהי העצה הכי חשובה שהיית נותנת לליאת הסופרת במבט לאחור?

לא להקשיב לעצות של אף אחד. או בפראפרזה – דעי את עצמך.

כמו כן, ממש לא מזיק להיות בזוגיות אך ורק עם גבר שקורא יותר ממך.

ולסיום, תמליצי לנו על הספר שהוא המרענן הרשמי שלך לקיץ! שקראת אותו וחשבת שיש בו משהו אחר, שהוא מטפל בנושא מסוים בצורה מעניינת, שהוא דורש קריאה, שהוא חשוב לציבור קוראי וקוראות ספרות.

יש לי מנהג לקרוא רק שירה באוגוסט. השירה היא הפגרה שלי, וממילא חם מדי לכל דבר אחר. "התאומים" של אורית גידלי הוא ספר יוצא דופן בכנותו הרגשית ויופיו השירי. על פניו, הספר עוסק באישה שנבגדה, אבל ברובד העמוק יותר הוא מלמד ידיעת ואהבת העצמי. איך? קראו ותדעו.

בהצלחה, ליאת!