"המגירה" הוקם מתוך רצון ליצור בית גידול לכישרונות כתיבה: מקום שבו כותבים יפתחו מיומנויות וירכשו כלים לכתיבה;
מקום שבו סופרים בתחילת דרכם יצמחו ויבשילו יחד. "המגירה" מציע מגוון סדנאות כתיבה מקצועיות בהנחיית מיטב
הסופרים ובליווי אנשי מקצוע בכירים מההוצאה.
כל המנחים והמנחות שלנו הם
התהליך בסדנה
כל הסטודנטים שלנו יכולים
אנחנו רוצים לכתוב. אנחנו יודעים שיש לנו מה להגיד. אנחנו מתפקעים מרוב מחשבות וכוונות- אבל מה הופך את כל זה לסיפור? איך מתחילים אותו? איך ממשיכים? מתי יודעים שהוא כבר סיפור? הסדנה "רעיונות משומקום" תעסוק בשאלות הללו ובעוד: איך אוחזים ברעיון, איך מפתחים אותו, איך הופכים רעיון לעלילה, מהו מבנה סיפורי, מה הופך טקסט יפה לסיפור? מה הקשר בין המציאות והבדיון? למה בכלל אנחנו רוצים לכתוב? ולמה לא?
בסדנה זו נלמד להתגבר על מחסומי כתיבה, לפתח קול ייחודי, לבנות דמויות עשירות ועלילה מרתקת, תוך שימוש בכלים חדשניים לתכנון, פיתוח והעמקת דמויות ומציאת פתרונות לאתגרים בעולים ביצרת העלילה. האם הדף הריק מפחיד אתכם? האם אתם מרגישים תקועים באמצע כתיבת הספר? בסדנה זו נלמד כיצד להשתמש בכלים טכנולוגיים מתקדמים, כולל בינה מלאכותית, כדי להתגבר על מחסומי כתיבה ולפתח את הקול הייחודי שלנו תוך קבלת משוב בונה והכוונה אישית.
במהלך סדנת "פרוזה מהחיים" נעבור בדרכים שונות ומגוונות לבניית סיפור, על כל מרכיביו. נכתוב המון, נתנסה במגוון דרכים מאתגרות ויצירתיות, נקרא ונמשב יחד את הטקסטים שייכתבו בסדנה, וגם נצחק, נבכה, נאכל, נתרגש ונחפור בתוך הראש ובתוך הלב. מעולה לבעלי לב חלש ורך, ועוד יותר לקשוחים.
אין ,כנראה, דבר בודד יותר מהרגע בו נכתב שיר.
ברגע האמת, הנייר (האמיתי או המטאפורי) הוא החבר היחידי . ולפעמים מתחשק לפגוש עוד חברים ולשמוע גם את מחיאות הכפיים וגם את קולו החרישי של המחק.
את החברים האלה תמצאו בכיתת השירה. שם נקרא, נתרגל, נחשף לשירים של אחרים ובעיקר ננסה לראות כמה צדקה המשוררת ויסלבה שימבורסקה שקראה לכל זה "שמחת הכתיבה".
אנו זקוקים לסיפורים, כך אנחנו חווים ומארגנים לעצמנו את העולם. בעידן הדיגיטלי בו כולנו כותבים כל הזמן, שווה לשאול מתי מילים מפסיקות להיות סמס, פוסט או סתם הרהור, ואיך הן הופכות בדיוק לסיפור.
נכתוב הרבה, נדון באמצעות תרגילי כתיבה בסיפור כדרך להקניית משמעות, בגיבור אידיאלי, ביחס בין סוף לפתיחה, בהתאמת מבנה הסיפור לז'אנר ובדרכים להרחקה של הסיפור ממקורו – החיים עצמם.
בסדנה נכתוב הרבה וגם נקרא כמה מהסיפורים הטובים ביותר שנכתבו אי פעם, ונגלה ביחד מאיפה ואיך כדאי להתחיל לכתוב אחד.
זוהי כיתת אמן ייחודית לכותבים מנוסים המוקדשת לדבר אחד שמחזיק כל סיפור: העלילה.
בסדנה נבקש לחשוב יחד על דרכים שונות (אנושיות ולא אוטונומיות) בפיתוח העלילה של סיפור קצר, נובלה או רומן. נחשוב על מבני עלילה שונים ונציע מפתחות ליצירת עלילות טובות, דרך מושגים עיקריים בכתיבה בפרוזה.
מושגים קלאסיים יעמדו לנגד עינינו כמו אירוע מכונן, קונפליקט ותפנית בעלילה, סיבוך והתרה. אבל גם נחשוב בצורה פתוחה יותר: מה זה אירוע בטקסט, איך מחברים בין אירועים ויוצרים סדרות או רצפים מוזרים. וכמובן, מהם הגורמים הפועלים ומקדמים את העלילה: דמויות, מוטיבים, קול מספר ומארגן את הסיפור.
זוהי סדנת מתקדמים של שישה מפגשים אחת לשבועיים שתאפשר העמקה בכתיבה ועיקרה ליווי של הכותבים והכותבות ממפגש למפגש בפיתוח יצירתם.
הסדנה הזו מבקשת להיות סימולציה של עבודת סופר-עורך. מלבד הסיפור, שעליו יעבוד כל משתתף עד להשלמתו, המטרה שלי היא לתת בסדנה "ארגז כלים" הן לכתיבה והן לתהליך.
העבודה בקבוצה, הקריאות המשותפות וההנחיה האישית מבקשות להפוך את ההליך (המייסר בדרך כלל) להליך מפרה, משותף ומצמיח.
במהלך הקורס כל אחד מכם יוכל לגלות מה עובד (ומה פחות…), מה מעורר את תגובתי ותגובות החברים לקורס (ומה לא…), והכי חשוב – מה מפעיל אתכם וגורם לכם לרצות לכתוב. בכלל, אתם עתידים לגלות שאין כמו פידבקים כדי ליצור. זה אפילו ממכר, אז בזהירות עם זה. לאורך השנים, תמיד שאלו אותי, "האם בכלל אפשרי ללמד כתיבה, האם לא מדובר בכישרון מולד?" תשובתי הקבועה: אולי אי-אפשר להשתיל כישרון בבן אדם, אבל אין לי ספק שבעזרת הַכְוונה נכונה ותרגילים אפקטיביים אפשר להוציא מהאדם הכותב טקסטים משמעותיים, שהוא לא ידע שטמונים בו. בעיני אפשר גם ללטש ולשפר מאוד את כישורי הכתיבה הקיימים, להפוך את הזיכרונות הפרטיים לטקסטים, להבחין בחולשות ולהיזהר מהן, והחשוב ביותר – הקורס הקצר הזה בהחלט יכול לעזור לכל אחד לגלות את הקול האישי, הסגנון הפרטי הבלעדי ששייך לכל כותב.
כתיבת רומן מתחילה עם דמויות. דמויות שלא מניחות לנו. דמויות שתובעות מאיתנו לספר את הסיפור שלהן. ובלי שנשים לב הדמויות האלה נהפכות למשפחה החדשה שלנו. אנחנו מתעוררים איתן, מבלים איתן את היום ונרדמים איתן. פעם בשבוע אנחנו הולכים איתן לסדנת כתיבה, מציגים אותן על שלל מופעיהן ומעלליהן, ומשכללים אותן. אבל בשאר ימות השבוע הדמויות ואנחנו ספונים יחד בבדידות בפינת העבודה שלנו. ובבדידות מרצון הזאת נכתב הרומן.
במרכז הסדנה התנסות בכתיבת החיים: כתיבת זיכרונות (ממואר), כתיבה של תקופת חיים משמעותית או אירוע אישי מטלטל שאינו מרפה. נבקש להבין את גבולות הגזרה של הכתיבה האוטוביוגרפית: באיזה סדר צריך לכתוב את החיים? איך להגדיר את היחס בין החוויה האישית לבין החוויה החברתית וההיסטורית? מתי אנחנו ממציאים ובודים את עצמנו ומתי אנחנו מדווחים באמת על חוויות שחווינו? האם הכתיבה והספרות עוזרות למצוא יופי ולחלץ משמעויות מהחיים? האם הכתיבה יכולה לספר על דברים שאיני יודע/ת על עצמי?